החלטה בתיק בש"פ 3406/04

1.        כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחדרה, המייחס לו עבירות של תקיפת בת זוג. במקביל, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.        בית משפט השלום (כב' סגן הנשיא ס' מוחסן), החליט, ביום 1.10.03 לשחרר את העורר בתנאים מגבילים אשר עיקרם הוא כדלהלן: איסור על כניסתו לתחומי פרדס חנה למשך חודש, שהייה במעצר בית חלקי למשך שעות הלילה בבית דודתו, איסור על יצירת קשר עם המתלוננת. נקבע כי אם העורר לא ימלא אחר התנאים הללו, הוא ייעצר עד תום ההליכים. ביום 3.3.04 הוגשה בקשה לעיון חוזר מטעם המדינה, בטענה כי העורר הפר את תנאי השחרור בכך ששהה בשעות הלילה בתל אביב ולא במעצר הבית החלקי הנזכר.

           ביום 8.3.04 ניתנה ההחלטה, אשר לפיה הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטה זו נאמר כי עוד בהחלטה הראשונה נקבע כי יש בתיק ראיות לכאורה כנגד העורר, וכי העבירות שבכתב האישום מקימות, בדרך כלל, עילת מעצר. בעניין חלופת המעצר, נאמר כי זו מתבססת על האמון אשר רוחש בית המשפט לנאשם. צוין כי אם נשמט האמון, מתמוטטת גם החלופה, אם כי לא כל הפרה של חלופת מעצר מחייבת את ביטולה של החלופה.

           בית המשפט ציין את התלבטותו בעניין זה, לטובת שחרורו של העורר למעצר בית, תוך השתת תנאים מגבילים אף יותר, אך מאידך, צוינה גם התנהגותו של העורר אשר הפר פעם אחר פעם את הוראותיו של בית המשפט, ובכלל זה צוינה שהפר תנאים מגבילים אשר השית עליו בית המשפט בתיק פלילי אחר התלוי ועומד כנגדו באותו בית משפט. למעשה, עיון בהחלטה מעלה כי אין המדובר בהפרת תנאים מגבילים, אלא בקיומן של ראיות לכאורה בעניין תקיפה נוספת של המתלוננת ב-15.2.2004 (החלטת כב' השופט קפלן מיום 23.2.2004).

3.        על החלטת בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' ברלינר), אשר דן והחליט בעניינו של העורר ביום 31.3.04. בית המשפט ציין כי המשך משפטו של העורר קבוע ליום 22.4.04 וכי הוא לא יסתיים באותו היום, לפי הערכת הסנגורית. גם בית המשפט המחוזי ציין כי לא ניתן לראות בהפרת תנאי מעצר הבית כהפרה טכנית כטענת העורר. לעומת זאת, ציין בית המשפט מספר נסיבות לטובתו של העורר ולטובת הפעלת מעצר בית בעניינו, למשל, כי בעניין הפרת תנאי הרחקה בתיק האחר, התברר כי בת הזוג היא זו אשר הזמינה אותו למקום מסויים. קביעתו האופרטיבית של בית המשפט היתה כי המעצר עד תום ההליכים ימשך עד לאחר שמיעת העדויות ביום 22.4.04, אך אם תוך שבועיים לאחר מועד זה לא יסתיים ההליך, ישוב העורר למעצר בית על פי התנאים אשר נקבעו בעבר.

4.        על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בערר נטען כי אם לא יסתיים משפטו של העורר בתוך התקופה אשר הקציב בית המשפט המחוזי, הרי שבשל כך ישהה העורר במעצר עד יום 6.5.04. נאמר כי בהחלטת בית המשפט המחוזי כלל לא מוסבר מדוע על העורר לשהות במעצר למשך תקופה זו ומדוע הוא לא משוחרר מייד. צוין כי הפרת תנאי השחרור היתה טכנית במהותה, מבלי שהעורר ביצע עבירות נוספות ומבלי שסיכן את חיי המתלוננת או אף התקרב אליה. בדיון בעל פה טענה עו"ד פלג ב"כ העורר כי ההחלטה נשוא הערר הינה עונש על ההפרה, וכי לכך אין מקום.

5.        עו"ד למברגר, ב"כ המדינה מסביר את ההחלטה נשוא הערר בכך שבית המשפט סבר שיש מקום למעצר בעקבות ההפרה, אך על מעצר זה להיות מידתי.

6.        אין אני רואה מקום להתערב בהחלטותיהן של שתי הערכאות שקדמו לי. החלטתו של בית המשפט המחוזי מקלה עם העורר אולי מעבר לנדרש, אך אין על כך ערר של המדינה. ההפרה איננה, לדעתי הפרה טכנית בלבד והיא מצביעה על התייחסותו של העורר לצווי בית המשפט. דומני שראוי לסיים את משפטו של העורר - לכאן או לכאן, בהקדם. לכאורה איני רואה סיבה שהדבר לא ייעשה ועל כך רמז בהחלטתו גם השופט ברלינר. אין המדובר בעונש על הפרה.

7.        הערר נדחה.

           ניתנה היום,‏‏‏‏‏‏‏כ"ב ניסן, תשס"ד (13.4.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: